מדע בדיוני בזמן קורונה

בזמן הקורונה בסגר ראיתי סרט מדע בדיוני שבו מסופר על וירוס שפוקד את כל העולם. בהתחלה אנשים מאבדים חוש ריח שזה מלווה בהתקפים ושיגעונות אלימות, זה ממשיך בעוד וירוס שבו הם מאבדים חוש הטעם, לאורך הסרט הם מאבדים חוש נוסף, בסוף הסרט מסופר שאנשים מאבדים את חוש הראיה הם מפסיקים לראות את העולם הזה, החושך הגדול מגיע לעולם .

הסרט מסופר על רקע של זוג אוהבים שגם לוקים בווירוס הזה, איך שהם ביחד עוברים את כל השלבים בסוף הווירוס מפריד ביניהם לזמן מה, אבל הם נפגשים בסוף אחרי פרידה.

לאורך כל הסרט הם מבינים שמה נשאר להם זה להרגיש אחת את השני בלב, הרגשות מתחילים להתחדד הם מגלים רובד אחר של התקשרות מאין ברירה חוש האהבה.

במקביל גם לשאר אנשים במהלך הסרט מתעורר צורך עז לאהוב ,למצוא חושים נוספים להתקשרות בניהם חושים שבלב. המילוי שהם מקבלים בתוך חוש נוסף שפתחו מכסה על כל החושים האחרים. רובד של חיבור לבבי ומחשבתי.

אז למה אני מספרת את כל זה? זה דומה מה שקורה לנו עכשיו בקורונה, גם מאבדים חוש הריח ומה שקורה מארה”ב גל האלימות זה חלק מתוצאות שינויים שהעולם עובר.

היקום רוצה ללמד אותנו משהו, אפוקליפסה היא כאן בתוכנו. הווירוס בתוך היחסים שלנו,במחשבות שלנו , בשנאה וזלזול אחד לשני.

עם כל זה יש משהו חדש באוויר , המקום הזה שמבין שעולם ישן לא יחזור ואנחנו צריכים להתחיל להתפתח ולחשב מסלול מחדש לא רק במקצוע ועבודה, אלא בכלל בתודעה שלנו. בערכים שלנו,הכל הולך להשתנות ואולי אם כל הצער זה לטובה כי לא כולנו נמאס בתוך הלב שלנו להיות עבדים מודרניים בתוך המטריקס העכשווי אנחנו כמהים לגלות רובד אחר בעולם הזה וביחסים בנינו, רובד של קשרים בלב ומחשבה  וזה אולי  בעצם פתח לעולם החדש כמו בסרט ולהעריך יותר את הקשרים הטובים שיש לנו עם אוהבים שלנו וסופו של דבר נבין שמילוי האמיתי מגיע דווקא במקום הזה.